אני בטוויטר


עקבו אחריי hagintlv באתר http://twitter.com

עמודים

רייטינג גבוה

תגובות אחרונות

 

נושאים

פוסטים אחרונים

מתי.. מתי.. מתי...

מרץ 2010
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ'    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
  • מבקרת לעיתים

  • מורה נבוכים

  • כלים


    היו כאן

    ארכיב עבור 'יפן וניו יורק'

    פרידות. הסרט.

    ראיתו אותו היום. הממ. מה יש לי להגיד? אולי זה בגלל שבזמן האחרון לא כל כך שמח לי. אולי זה בגלל הסרט עצמו. אולי בגלל שזה עשה לי געגוע ליפן ולימים טובים ויפים שהיו לי שם. לא יודעת.  אבל היה לי עצוב. באמת עצוב.
    דאיג’ו הוא נגן צ’לו, שמפוטר מעבודתו, כי התזמורת שבה ניגן מתפרקת, […]

    הריבאונד שלי

    גילוי נאות- אני חולה. מאוהבת. קרועה. משוחדת. מתה על הרוקי מורקמי.

    סיימתי לקרוא את מלכים ג’ והייתי חייבת “ספר ריבאונד” אחריו, כי התנכ”י שאב ממני כל כך הרבה אנרגיות, שלא יכולתי להמשיך לקרוא כלום, או לפחות משהו רציני ועמוק. אז קראתי את ריקוד האדמה של הרוקי מורקמי. בשל הגילוי הנאות מקודם, ההמלצה שלי על הספר הזה […]

    האורח(ים) הבלתי קרואים?!?

    כשלמדתי לתואר ראשון באוניברסיטה היו לי כמה מרצים “עייפים”. כאלו שלימדו אותו קורס מאז שנולדו בערך ולא חידשו בו כלום. שמחת החיים שלהם נעדרה מזמן או שמעולם לא היתה שם. אפורים כאלו. כאלו שלא זכרו (אני מניחה) מדוע בעצם פנו לאקדמיה ומתי התלהבו ממשו. אני זוכרת שאז לא הייתי כזאת אמפטית כמו היום, לשוני היתה […]

    מה המ(י)צב? רע. רע מאוד

    כשהייתי ילדה היה מן משפט כזה- “מה המצב?” והתשובה לשאלה היתה- “חצב”. דבילי, נכון? נכון. זה בדיוק מה שעלה במוחי היום כששמעתי את תוצאות בחינות המיצ”ב. חשבתי לעצמי, מה הפלא? אנחנו מגדלים פה דור של ילדים עלגים. דור דבילי. ברור שזו האסוציאציה הראשונה שעלתה לי. אח”כ ההרגשה שלי התחלפה בכעס ובסוף התעצבתי שאין לתאר את […]

    על העיוורון

    11 דברים שיש לי לומר על הסרט. וזהו. ויותר לא תשמעו ממני אף לא מילה אחת על הפיאסקו הזה.

    הייתי אומרת “יותר טוב הייתי עיוורת”, ואז היה נחסך ממני הסבל, אבל- מהכרותי את הנפשות הפועלות (אלוהים, אני, היקום), בכל פעם שאני מתחילה לשחק I dare you עם אלוהים, אני יוצאת מופסדת. אז ת’אמת, אני מודיעה קבל […]

    פעם. אתמול. עכשיו.

    פעם היתה בחורה אחת שקיבלה הצעת עבודה במדינה רחוקה של מלוכסני עיניים. חוזה אישי עם משרד החינוך היפני. לבוא ללמד את הילידים אנגלית. להטמיע גם שם איזה פרוייקט שהיא עשתה במדינה לבנטינית אחת. המדינה בה נולדה אבל לא היתה ממש שייכת אליה, כי מחוזות רחוקים קראו לה כל הזמן. וכל פעם שהם קראו, היא הלכה. […]

    בוא. בוא. בוא.

    אני מתה על חילופי העונות. היום ירד גשם. זלעפות. מלווה בברקים ורעמים. גשם ברכה, כך קוראים לזה. בעיקר הגוף שלי מרגיש תמיד שתיכף עונה חדשה באה לה לנו במלוא הדרה. איך הוא מרגיש?
    אה, זה פשוט… אני עם גרון מודלק וסינוסיטיס כבר מעל שבוע. הייתי קווצ’ית במיטה (רב היום). ישנתי בממוצע 7 שעות ביום (בנוסף […]

    זה לא במקום… זה בנוסף

     
    זה רק פתיח. קטן. סוג של תקווה. הגעתם/ן לרח’ שנה טובה. פה יש רק טוב, או לפחות כוונות טובות. ותקווה לבריאות ואושר. גם עושר הולך. ורק אנרגיות טובות. כאן. כל ההיפך זה ברחוב אחר. לא כאן. במקום רחוק.
    מבטיחה שיהיו ברכות אישיות. בטלפון, בע”פ, במייל. לפי הצורך וסוג הקשר. מבטיחה!
    שנה טובה לילדת יומולדת אחת שהגיע הזמן […]

    רעב ושובע

    אתמול “הושחלתי” לרשימת מוזמנים של איזו מסיבה בעיר. הושחלתי למה? כי לא היכרתי אף אחד מ’כוכבי’ המסיבה באופן אישי (למען הסדר הטוב, הייתי בפגישת עבודה עם אחד מהם בשבוע שעבר. מנכ”ל של חטיבת המחשוב האישי של אחת מחברות המחשבים/מדפסות הגדולות בעולם. נו עכשיו תאמצו את מוחכם. אין לי שום רצון להפוך את הפוסט הזה לפוסט […]

    נתראה בשמחות

    לפני 5 שנים בערך, חזרתי לארץ הקודש מניו יורק, שהיא “קודש” במובן אחר. לפני ניו יורק היה לי העונג לגור ולעבוד ביבשת אחרת. יבשת של מלוכסני עיניים. אבל זה לא רלוונטי לפוסט הזה.
    לפני 6 שנים קיבלתי טלפון מבחורה עם מבטא צרפתי שהציגה עצמה כ-XXX. היא קיבלה את הטלפון שלי מהפדרמנים, שמיודדים עם הדודנית שלי, שהבטיחה […]