פרומונים בגוש דן
היום. שעה 13:00. תחנת אוטובוס. רח’ בן יהודה פינת ז’בוטינסקי. איש קשיש (70+ לגמרי) ואנוכי. עומדים (טוב, הוא יושב) ומחכים לאוטובוס. הקשיש בוהה בי. אחרי דק’ ארוכות של בהייה הוא מעז להגיד לי: “מותק. מה שלומך?” אני עונה לו “טוב תודה”, בחיבה, ככה… “את בובה, את יודעת? יש לך טעם טוב. לבושה מאוד יפה” (האמת, צודק… ג’ינס וחולצה של רונן חן. לא מעזה להגיד כמה זה עלה. זה גובל בשחיתות. קרדיגן מאוסלו. נונה קנתה לי כשלמדה שם. סניקרס פטנט רשום של Karim Rashid עבור Fessura. נקנו בשופרא. השיער כולו שלי, אפילו בלי פן. בחיי… ) ככה מתגלגלת לה שיחה. כלומר, הקשיש מזיל עליי ריר ואני אומרת לו: “תבורך”…
היום. חוף מציצים. 11:00 בבוקר. אני יושבת על ספסל. קוראת את מלכים ג’ של יוכי ברנדס. השמש מלטפת לי את הגב. אני בלי נעליים. מתענגת לגמרי. 2 גברים (לגמרי 40+) עם בלקבריס ופאסון מתקרבים. “מה את קוראת?” מראה להם את הכריכה. “מעניין?” “די מעניין. אני רק בהתחלה” (אני). “אנחנו יושבים לקפה. אם בא לך תצטרפי”. “תודה” (בחיוך. שוב אני).
שישי צהריים. אני קונה שוקו סויה בחנות אורגנית אחת. בחוץ מחכים לי גיסי והפנמיסט. מייד מתביית עליי איזה בחורון (נושק לשלושים מכוון ה-20. לגמרי). מתפתחת לה שיחה. כלומר, הוא מתחקר את מצבי האישי ואני עונה לו… “זה בעלך והילד שם עם הג’יפ בחניה?” “אין לי בעל. זה גיסי. והילד גם שלו” (אני). “אז מה, לא בא לך על איזה בעל?” ככה פתאום… אילו ידעתי שזה כזה פשוט, מזמן הייתי מארגנת לי איזה owner… מיד יוצאת ממני כל המשנה בענין בעלות ואדנות. העלם לא מתייאש. “בת כמה את?” אני נאלצת להסגיר את 40 שנותיי. “לאאאא! לא הייתי נותן לך 30 אפילו…” (תודה אח שלו, זה מחמיא שאתה חושב ככה…). “את יכולה להביא לי עט משם?” (מצביע על הקופה השניה). אני מגישה את כל הקופסא. “עט אחד, מה כל כך מורכב” (עלה עליי הנער… באמת, אני מורכבת). אני מבהירה לו את חשיבות הבחירה… “טוב, אם תשני את דעתך בעניין בעלים, או בכלל אם בא לך, תתקשרי.”
מאזן- אז יש לי עכשיו טלפון של עלם חמודות העונה לשם אנג’לו. ויתרתי על כוס קפה בחוף מציצים עם שני תל אביבים עם פאסון, וקשיש אחד אמר לי שאני בובה… אין ספק Love is in the Air בגוש דן 
מאת:hagintlv נשלח: 1 בדצמבר, 2008, 14:22 נושאים: יומן קריאה, דברים מצחיקים באמת, girls power.
תגובות: 21
תגובות
-
תגובה מאת גל קטן
1 בדצמבר, 2008, 14:50
LOL פשוט ענק!
-
תגובה מאת דאלי
1 בדצמבר, 2008, 16:20
אז מה את אומרת בעצם, שאת כוסית שמפילה גברים ללא הבדל דת גזע גיל ומין? טוב, בלי המין.אותי הדהימה העובדה שאת יכולה לקרוא ספר על החוף ב11 בבוקר ביום שני! איך את עושה את זה?
-
תגובה מאת hagintlv
1 בדצמבר, 2008, 16:27
גל קטן- באמת ענק… אני מופתעת בעצמי.
דאלי- אני לא אומרת את זה, אתה אמרת…
ואיך אני עושה את זה? זה פשוט… אני “בין עבודות” בפלצנות (ובשפה של העם קוראים לזה “מובטלת” )
-
תגובה מאת greentul
1 בדצמבר, 2008, 16:47
אוף,בנושא אחר לגמרי שאולי קשור אבל כנראה שממש לא. אתמול ישבתי בבית קפה וראיתי איך אחד מספר שוב ושוב לכל מי שרק יושבת בבית הקפה או נכנסת לקחת גלידה איך הוא נפרד מחברה שלו ואם יש לה חבר.ממש אחת אחת הוא עבר, בכל בית הקפה. נגיד אם ישבו שתי בנות ביחד - אז הוא פנה לאחת ואז לשניה.
אז נכון שבמקום הספציפי יש הרבה נשים יפות, ונכון גם שאחת שניפנפה אותו “רק” בגלל שהוא דיג’יי (משמע - אין לו עבודה) ואין לו איפה לגור (אצל ההורים בינתיים) גרמה לי קצת להצטער בשבילו. אבל זה היה מייגע אפילו להיות נוכח בסיטואציה הזו מהצד.
-
תגובה מאת דאלי
1 בדצמבר, 2008, 16:50
אה אוקי, אבל כשאת מתארת את זה ככה זה ממש עושה חשק. שתדעי!
תגידי, להתחיל בים, זה לא מאוד ערסי? כאילו, מה שאני מתכוון זה שאי אפשר לצאת מזה לא ערס.כשהייתי ילד אני זוכר שהיינו מתחילים עם בנות בים, באים ויושבים לידן (לא היינו ערסים כן?) אבל היום כשאני רואה גברים עושים את זה, זה פשוט נראה נורא.
-
תגובה מאת hagintlv
1 בדצמבר, 2008, 16:59
טל, אני מקווה שאתה לא מתכוון לרמוז שאני סתם אחת, ובעצם כל אלו שמתחילים איתי באמצע הרחוב, בעצם עושים את זה עם כולן. אתה לא יכול לרמוז עכשיו את זה כי אני עובדת מאוד קשה על הדימוי העצמי המפורק שלי, וככה פתאום להגיד לי שאני סטטיסטית, לא עושה חסד איתו. עם הדימוי, זאת אומרת…דאלי, מה עושה לך חשק? לשבת בים? להיות מובטל? לנסוע באוטובוס? וכן, זה מאוד ערסי, אבל אני לא הייתי עם בגד ים, והם היו מהוגנים ולא התנפלו עליי… הם די הזכירו לי את עצמי כשהיתה לי עבודה… יושבים על קפה בים עם הבלקברי, עושים את עצמם חשובים. או מאמינים בזה מאוד… וגם שניהם נראו טוב. ולא יכולתי להחליט את מי אני מעדיפה, אז ויתרתי. אני קצת זקנה לשלישיות, אני חושבת…
-
תגובה מאת דאלי
1 בדצמבר, 2008, 17:03
קצת חופש, לא יותר מדי חופש, רק קצת נו. טוב צודקת, לא כדאי, אני כבר אנוח בקבר.ואת יודעת מה אומרות השלוש נקודות שלך בסוף המשפט…טוב, את יודעת.
וגם נראה לי שהם דווקא בנו על שלישיה כשהם פנו אלייך, אבל מה אני מבין. -
תגובה מאת hagintlv
1 בדצמבר, 2008, 17:10
כן… שלוש נקודות זה “אני רוצה מאוד מאוד מאוד, אבל לא נעים לי”. חבל
הנה אמרתי קבל עם ובלוג… אבל כל מי שמכיר אותי יודע כבר. ביג דיל.
מנוחה- עכשיו זה לא הזמן למנוחה. חכה קצת עד יעבור זעם. אנחנו במיתון עכשיו. כשייגמר תנוח. ולא בקבר. טפו. זה לא לודג’ פה. טפו טפו
-
תגובה מאת דאלי
1 בדצמבר, 2008, 18:19
כנראה שאת לא ממש ממש ממש רוצה.
אם באמת היית רוצה, אני משער שהחלום היה מתגשם הרבה יותר
מהר ממה שאת חושבת (שלוש נקודות) -
תגובה מאת נונה קרנונה
1 בדצמבר, 2008, 20:18
טוב מהממת על
את שווה אמיתית- גם פנים וגם חוץ
הילדה הכי יפה בגןשמחה שמחה שמחה וחיזור- מאחלת לך בשפע
-
תגובה מאת efyska
1 בדצמבר, 2008, 20:23
בדיוק עכשיו חבר שלנו נתן לי את מלכים ג’. אין לי סבלנות להתחיל לקרוא.
הכי אחלה שמתחילים איתך. פירגונים. -
תגובה מאת efyska
1 בדצמבר, 2008, 20:26
והנעליים, סוף! -
תגובה מאת hagintlv
1 בדצמבר, 2008, 22:07
דאלי יקירי (אפשר?). אולי מומש כבר? מה אתה יודע…. אמרתי לך שעכשיו אני זקנה כבר לדברים כאלו. זה הכל
-
תגובה מאת hagintlv
1 בדצמבר, 2008, 22:11
נונה- את גם הכי יפה בגן. וזה קטע הפרומונים האלו, הא?אפרת- שתדעי שקניתי את מלכים ג’ רק בגלל מועדון קריאה שאני מצטרפת אליו. תיכף אסיים (תני לי שבוע) ואז אכתוב מה דעתי על ירבעם וחבריו.
תודה על הפרגונים. שרק ימשיך…
והנעליים האלו באמת אהובות ונוחות….
-
תגובה מאת efrat
2 בדצמבר, 2008, 2:12
נפלאה את, כתמיד!
עם הנעליים, בלי הנעליים….(אחלה ספר!!)
טוב, הקשיש, דעתו על העולם כבר ידועה.
השניים, מספר קצת בעייתי
והצעיר, לפחות יש לו שם של מלאך……
שירבו ויתרבו הפרומונים
מ ת ג ע ג ע ת
-
תגובה מאת hagintlv
2 בדצמבר, 2008, 8:20
יקירתי,
מתגעגעת בחזרה… אמן על הפרומונים
-
תגובה מאת דאלי
3 בדצמבר, 2008, 11:05
אפשר, בטח שאפשר. -
תגובה מאת אירית נחמני
3 בדצמבר, 2008, 18:07
מותק התקשרתי אלייך ולא חזרת אלי..
מתגעגעת
נשיקות -
תגובה מאת מירה צוקרמן
3 בדצמבר, 2008, 18:18
הי,
כן, ספר.
אגב, עידית ואני סיימנו אולי - יותר משני ספרים בשבוע שטוקהולם……
שלג, מינוס שלוש מעלות!!!!
והמון קפה נפלא.
גברים? בכל מקום בכל שעה בכל גיל - אותן השאלות ואותן הכוונות.
ואת כותבת נפלא.
יום טוב
מירה -
תגובה מאת hagintlv
3 בדצמבר, 2008, 18:25
דאלי - מה אפשר? ואם אתה אומר, אז בסדר…איריתוש - בטח שחזרתי אלייך אבל את לא עונה
פעמיים אפילו… נעשה לנו דייט בתחתית מחר או בסופש?מירה - באמת חסרת עם כתיבתך בקפה… עכשיו אני מבינה לאן נעלמת
וכן, גברים זה תמיד מעולה. ת מ י ד
-
תגובה מאת חופשת סקי בצרפת
23 באוקטובר, 2009, 10:54
פוסט נהדר.
השארת תגובה